כרטיסים: מומלץ מאד להזמין כרטיסים מראש. גם עם כרטיסים מוכנים מראש התור בכניסה מייגע – לפחות חצי שעה – והגענו עשר דקות לפנ הפתיחה.
ציוד: כדאי לבוא עם מינימום ציוד כי בלאו הכי תרמילי גב הם מחייבים לאחסן בתאים (1 דולר)
תכלס: בגדול חווית המוזיאון מענגת מאד ושווה את המאמץ, המחיר והתור בכניסה.
האותיות הקטנות: בתוך המוזיאון העמידה בתור לתצוגת המנורות התלויות ( FOREST LAMP נדמה לי), כמו העמידה בתור ל – FLOATING NEST – בזבוז זמן מוחלט והתצוגות סתמיות בעליל – ראו הוזהרתם לא להתפתות מחשש שמפסידים – רק מרוויחים אם נמנעים…..
מה שכן: העמידה בתור היחידה שמוצדקת היא ל – ATHLETIC FOREST – (יער הילדים) אכן מומלץ ומרשים ובטוח שלגמרי חובה כאשר מגיעים עם ילדים.
שורה תחתונה: אם אני מנקה את התורים הנ”ל שהניבו פחחח אז בילינו שם כמעט שלוש שעות של עונג צרוף. שעתיים גם בסדר. אבל אם באים עם ילדים אז שווה להיות איתם ב”יער האתלטי” לפחות שעה והם יכולים להעביר שם שעתיים בסבבה לגמרי כולל התנסות בציורי הדמויות שנוזלות על הקירות והרצפה… מעולה.
נ.ב. (פילוסופיה בגרוש):
ההייפ מסביב למוזיאון היסטרי. מומלץ להגיע עם ציפיות נמוכות ולהמנע מלהתכונן נפשית ל”עוצר נשימה” או”פעם בחיים”. פשוט בגלל העובדה הפשוטה שברוב המוחלט של המקרים (בלי קשר למוזיאון הדיגיטלי) השימוש במושגים האלה נעשה כשהאצבע סופר-קלילה על המקלדת והאכזבה לא מאחרת להפציע… גם אחרי חרישת עומק של כמה חודשים ביפן (וזה תופס לשאר העולם…) לא ממש נזקקנו לדפיברילטור וחמצן להחיאה באף אחד מהמקומות “עוצרי הנשימה” ולא ממש סיכמנו ש”כעת כבר אפשר למות” תוך כדי ביקור באתרים של “פעם בחיים”…
כרטיסים:
https://ticket.teamlab.art/#/
