והילד הזה הוא אני

שמי ברק רז ונתחיל בזה שהרבה לא יודעים את זה אבל אני בכלל איש צבא.

הייתי 9 שנים בצבא בתפקידים רבים. הייתי תכניתן בממר”ם.

ממר”ם היא יחידת המחשבים שאחראית על כל המחשוב של הצבא, מה שנקרא “החייל הירוק”. יושבת בר”ג ממנה יוצאים חיילים לכלל יחידות המחשוב בצבא.

בזכות הפרופיל הגבוה שלי, 97, שלחו אותי למחשוב שדה קרב. ‘זרקו’ אותי לבקעה, גדוד 569, אוגדה 162, תומך לחימה קרבית לפרויקט מרתק ופורץ דרך. רצו אנשים מאוד טכנולוגיים עם פרופיל גבוה שיטמיעו את מערכות המחשוב בקדמת ואמצע שדה הקרב. 

אחרי שנתיים בתפקיד, המפקד שלי קודם בדרגה ויחד איתו קודמתי לפיקוד מרכז לתפקיד מפקד מרכז שליטה ובקרה. כלומר, הייתי אחראי לתת תמיכה לכל ה’קודקודים’ של הפיקוד.

לאחר מכן קודמתי לתפקיד קצין מחשוב פיקוד מרכז. כלומר, קודם לכן הייתי אחראי על המחשוב של הפיקוד עצמו ומעתה אני אחראי על המחשוב של כל הבסיסים של כל הפיקוד. 

שקלתי להשתחרר אחרי 3 שנות שירות ועם זאת החלטתי שכל עוד אני בצבא, אני אשאף למצוינות והתחושה הזו דחפה אותי כל פעם לתפקיד הבא.

באזור שנת 2,000 תקופת בועת ההייטק, איחדו מחלקות בפיקוד וחיפשו מישהו שיהיה מפקד “מחלקת משוב שליטה ובקרה”. החלטתי שלתפקיד הזה אני מוכן לחתום קבע ואני לא אשכח את הרגע שבאותו יום הכריחו אותי לחתום קבע. הייתי אמור להשתחרר תוך חצי שנה וחתמתי שנת קבע ותוך שבוע מצאתי את עצמי מקים את המרכז לשליטה ובקרה של הפיקוד. פיקדתי על 27 חיילים, מתוכם רוב של בנות והסתבר שחלקן פחדו מהמפקדים בעלי דרגות גבוהות ולכן לקחתי על עצמי לטפל בכל מי שבדרגת סגן אלוף ומעלה.

בזכות האחריות לטפל בדרגים אלו נחשפתי לאנשים בכירים כמו שר הביטחון, בוגי איילון, דאז אלוף פיקוד מרכז. נתתי לו שירות ואנחנו מכירים באופן אישי. בנוסף, הכרתי את גיל הירש, שאני חייב לציין שהוא חמד של בחור ואחד הקצינים הבודדים שלפני שעזב קרא לי למשרד שלו ועשה מסיבת פרידה ועצר את כל המשרד והלו”ז שלו כדי לעשות לי טקס פרידה אישי. 

כפועל יוצא מההתנהלות שלי, קצין פיקוד מרכז פנה אלי וביקש שאמחשב את הבסיסים בפיקוד, כיוון שקצב המחשוב של הצבא היה בסיס אחד בחצי שנה. כחייל בעל כישורי פרויקטור הצלחתי למחשב 6 בסיסים תוך חצי שנה והייתי מועמד לקבלת פרס אלוף פיקוד מרכז על “חשיבה יוצרת” – הצלחת הפרויקט. 

כתוצאה מכך, פנו אלי מיחידה 8200 והציעו לי להיות ראש צוות תמיכה ותשתיות של המרכז המודיעיני. ב- 8200 היו תחתיי 7 חיילים מאוד איכותיים, מקצועיים, באים לתת עבודה, ראש גדול וכל מילה נוספת מיותרת.

לאחר תקופה קודמתי ב- 8200 להיות ראש מדור בתחום הסייבר. סך הכל שירתתי בה שנתיים, אני והמדור שהקמתי קיבלנו פרס בטחון ישראל וכאן סיימתי את השירות הצבאי.

יצאתי לאזרחות והחלטתי להקים חברת סטארט אפ. היא הוקמה ב 2006 ונסגרה ב 2010 בשל אילוצים כספיים (השלכות המשבר הכלכלי של 2009) ואז יצאתי “להטיול שאחרי הצבא”. תכננתי לטוס ל- 3 חודשים שהפכו לחצי שנה. הייתי במזרח. טסתי לבד והייתי הכי לא לבד בעולם והיה כיף לא נורמלי. 

ממליץ לכל אחד , פשוט קומו וצאו לטיול, אפילו לבד. זו חוויה בלתי רגילה ומומלצת !!!.

חזרתי לישראל אחרי תאילנד, בה חוויתי את מסיבות ה-  Full Moon, הרמתי את הכפפה והתחלתי להפיק מסיבות כאלה בשטח יחד עם חברים.

בשנים 2010-2012 הפקתי מסיבות על ידי פרסום בפייסבוק ומפה לאוזן. התחלתי מ- 200 אנשים למסיבה והגעתי למסיבות של  1000.

מה זה נתן לי חוץ מההיבט הכלכלי?
גיליתי שאני טוב בלארגן, אני טוב עם אנשים ונהנה מהחברה ושמדובר בעבודה קשה. 

לארגן מסיבה זו עבודה קשה? 

אם המסיבה למשל בשישי בלילה, העבודה מאחורי הקלעים מתחילה כבר ביום שישי ב- 9:00 בבוקר ומסתיימת בשבת בבוקר. צריך לארגן גנרטורים, לקנות שתיה, לארגן צוות אבטחה, להביא ציוד, לארגן פלייליסט, לארגן שטח, להביא גנרטור, להביא קרח, להביא עובדים ועוד המון דברים להפיק לארגן ולהיות אחראי עליהם. 

אחרי המסיבה צריך להחזיר הכל לכשרות. דהיינו, לנקות את השטח, להחזיר הציוד למקום, את השתיה לאפסן במחסן מתאים וזה המון עבודה קשה.

בסוף 2012 עבדתי כשכיר בחברת קומברס חצי שנה כמנהל מוצר ואחר כך עוד חצי שנה בבאגסק כמנהל פיתוח עסקי ובינינו, לא נהניתי. אחרי שהתרגלתי בצבא ובמסיבות להיות אחראי ולקדם פרויקטים ולהיות ראש גדול, הבנתי שממש קשה לי להיות שכיר.

בנוסף, לא הרבה אנשים יודעים אבל אני דיסלקט וגם דיסגרפי (דיסגרפיה מתבטאת בכתב יד קשה לקריאה, בקושי ובמאמץ רב הדרוש לכתיבה ובשגיאות כתיב) בשל הלקויות הללו ולמרות הידע הנרחב שיש לי, מקומות עבודות רבים לא מוכנים לקבל אותי ואני חייב לפרנס את עצמי ולמצוא פרויקטים מרתקים שידחפו אותי להישגים.

וכאן אני מגיע לאיך התחילו טיולי ברק.

יום אחד פנתה אלי ידידה טובה מ- 8200 וביקשה שאארגן טיול לירדן. פרסמתי בפייסבוק וחיפשתי אופרטור. 15 אנשים נענו לפרסום, ארגנתי טיול ונסענו – היה מדליק !!!.

מה היה מדליק ?

קודם כל, החיבור בין האנשים היה נפלא, סמכו על שיקול דעתי מבחינת הארגון וזה היה טיול של ח’ברה, משהו שלא היה מוכר קודם.

כשאני בונה טיול מה חשוב לי שיהיה:

1. להכיר תרבויות חדשות. אנחנו רגילים בישראל לדברים מסוימים ואני אוהב לראות את השונה כמו שיכול להיות כאוס בהודו וזה ‘מגניב’.
2. תחושת החופש. כשאנשים באים להנות בחו”ל היד שלהם לא קמוצה. בטיול בחו”ל יש שינוי פאזה בראש. אתה יותר נהנה מעצם הטיול וזה לא משנה לך כמטייל אם אתה מבזבז יותר כסף או לא. אתה פשוט נהנה, ובקיצור לא עושים חשבון, קונים ואוכלים כל מה שבא.
3. נופים מכל הסוגים. עירוני, מדברי, הררי, ירוק, הר געש, מושלג, YOU NAME IT.
4. אינטרקציה עם אנשים. בטיול בכל יום אתה מדבר עם בין 1 ל 10 אנשים חדשים שאתה לא מכיר. הפידבקים מהטיולים מוכיחים שזו תחושה נהדרת ומרחיבה את המעגל חברתי. 

אחרי שחזרנו מירדן החברים ביקשו שאארגן טיול נוסף למרוקו, כי שם לא ניתן לטייל לבד. מעל חצי קבוצה שנסעה לירדן נסעה גם למרוקו. היה טיול נהדר ואני אפילו חזרתי עם אהבה ואני לא היחיד, 3 זוגות חזרו ארצה מאותו הטיול. לא פחות חשוב זה שהמחיר היה מנצח !.

אמריקאן אקספרס, סוכנות לטיולים מאורגנים לקבוצות סגורות, שלחה את דני הירשברג, מדריך מומחה למרוקו. (ומנהל המחלקה) הוא החליט להצטרף לטיול צעירים כי לא הכיר את הקונספט הזה והוא היה אחראי על כל הטיול.

ואז הגיעה הבקשה שאארגן טיול לסין. הפעם אופיר טורס הרימו את הכפפה. נרשמו 74 איש !!! אותם חילקתי ל- 2 טיולים, בראש השנה וסוכות ושניהם היו מוצלחים מאוד על פי הפידבקים שקיבלתי.

בסוכות 2013 בצעד אמיץ החלטתי להתפטר מהעבודה כשכיר ולפתוח עסק לטיולים מאורגנים – טיולי ברק.

כאן המקום להדגיש משהו מאוד חשוב: אני הפרויקטור שמתכלל את הטיול, מדבר עם המדריכים, מתשאל בנוגע למסלול, לבתי המלון והאתרים, בודק את היעדים המומלצים עם מדריכים אחרים כדי לבצע ביקורת ולהצליב את המידע שאני מקבל ומארגן את האנשים, אבל אני לא האופרטור. האופרטור זו סוכנות נסיעות.

אחרי כל טיול אני מוציא משוב לכלל המטיילים כדי לדעת מה לשפר ומה אהבו .

אני מוציא טיולים לאותם יעדים אבל משנה אותם על פי המשוב, וניתן לראות שהרבה מהחברים שטיילו בטיול אחד חוזרים לטיולים אחרים – עדות שמדברת בעד עצמה !.

למשל במרוקו 1 ישנו בבתי מלון נחשבים ובמרוקו 2 ישנו לילה אחד במדבר סהרה. אנשים בהתחלה חששו אבל היה קסום וזו אחת החוויות הטובות שנחרטה לאנשים בתודעה. 

איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים ?

אני רוצה לשמור את טיולי ברק כחברה קטנה ואיכותית. 

אחת המסקנות שלי כפרויקטור היא שאני יודע שאני מסוגל לתת תשומות ניהול טובות לכל הקבוצות שאני מוציא ויודע עם איזה עומסים אני יכול להתמודד. 

אני רוצה בכל רבעון להוציא 4-5 טיולים לכל קבוצת גיל.

אני רוצה לפנות לקהלים נוספים: בני 20-26 ו- 42-52.

חשוב לי מאוד לצאת עם אחת הקבוצות בכל רבעון כדי להרגיש את האנשים. חשוב לי לטייל במדינות עולם שלישי כי שמתי לב שככל שיש יותר מבנים, אנשים מסתגרים בתוך עצמם וככל שיש פחות מבנים אנשים נפתחים, קורנים, לומדים את התרבות ומעריכים את מה שיש.

כמה מילים לסיום…

אני מאוד שמח שיש אנשים שבעבר לא היה להם עם מי לטוס ובעקבות טיולי ברק יש להם עם מי. יש חתונות בין אנשים בקבוצות !. החשש של אנשים לטוס לבד, שכנראה טמון ב DNA שלנו חולף דיי מהר בטיול ואני נוכח לדעת עד כמה זה חשוב לטוס לבד ולא עם חבר וללמוד להנות מהלבד.